דברי רה''מ נתניהו בטקס האזכרה לחללי אלטלנה

קרני האור הראשונות של עצמאות ישראל – הוסתרו במסך של אש ועשן. ידענו מִתְקַפוֹת-אויב מבחוץ, ועברנו טלטלה כואבת מבפנים. בקושי התייצבנו על רגלינו, והנה כבר נאלצנו להתמודד עם משבר שעלול היה להביא לקריסתנו. איני יודע כמה מדינות היו עומדות בכך. אני משער שלא רבות. אבל אנחנו עמדנו; בחריקת שן, בנשיכת שפתיים, בעין דומעת, בלב שותת דם.  

עמדנו – למרות הכל – בזכות ארבע מלים של מנחם בגין זכרונו לברכה, ארבע מלים שחקוקות כאן באנדרטה שהקמנו: מלחמת אחים –  לעולם לא! וזהו הלקח הראשון, היסודי והאלמותי של 'אלטלנה'.

אומרים שפעם - בימים רחוקים – הספינות היו מעץ  והאנשים מברזל. ב'אלטלנה' הכל היה מברזל: האונייה הביאה איתה בבטנה 'ברזל' רב – נשק חיוני למלחמת הקוממיות. חלק ניכר מהברזל הזה שקע בים.  

אילו כל הנשק היה מגיע ליעדו – ייתכן מאוד שמלחמת השחרור הייתה מסתיימת מהר יותר, וייתכן מאוד שגם הייתה מסתיימת אחרת, בתנאים טובים הרבה למדינת ישראל. אסור שנעמוד שוב במחסור כזה. 

זהו הלקח השני של 'אלטלנה': לקבץ מספיק 'ברזל'. לכן אנחנו פועלים בעקביות לצייד את צה"ל – לא רק ב'כיפת ברזל' בהגנה, אלא גם במטוסים, בצוללות, בטנקים, ובאמצעים אחרים - להגנה ולהתקפה, כדי להיות מסוגלים לנצח כל אויב.

אנחנו עושים זאת בראש ובראשונה באמצעות טיפוח של כלכלה חופשית ומשגשגת במדינת ישראל. זו מורשת ז'בוטינסקי – כלכלה חופשית שנותנת לנו את עיקר המשאבים, הכסף והטכנולוגיה שדרושים להגנתנו. אנחנו עושים זאת גם באמצעים של הסכם ביטחוני היסטורי, שחתמנו עליו עם ידידתנו הגדולה ארצות הברית לפני שנה ושעכשיו הם הוסיפו לו ואנחנו מעריכים את זה. 

אנחנו דואגים לכך שהברזל לא יחסר. אנחנו יודעים איפה אנחנו חיים.  

900 אנשי 'אלטלנה' היו גם הם אנשי ברזל, הם היו עשויים מפלדה; תלמידי ז'בוטינסקי, חניכי בית"ר, ניצולי השואה, שעמדו במבחנים מחשלים לא פעם ולא פעמיים. הם מימשו הלכה למעשה את הנדר הבית"רי: "אכין זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי". כמעט 70 שנה חלפו מאז הטרגדיה של אלטלנה והסיפור עדיין מסופר בגרסאות טריות על ידי עדי ראייה להתרחשויות.  

נסים גמליאלי משכונת נחליאל בחדרה – יוצא תימן שהצטרף בצעירותו לבית"ר ולאצ"ל – כותב בספר חדש על אירועי הדמים בְּחוֹפֵי כפר ויתקין ותל-אביב. כמי שקיבל פקודה לסייע בפריקת הנשק והתחמושת באונייה, נסים מתאר את בואם של אנשי 'אלטלנה' לישראל ואומר: "בשירה אדירה ומעוררת צמרמורת". הוא וחבריו מחאו להם כפיים בשמחה, אולם התחושות הללו התחלפו חיש מהר באי-וודאות מתוחה. איומים הופרחו באוויר, מנחם בגין השמיע נאום נרגש, ובטרם סיים את דבריו – מטר של יריות שרק מעל ראשיהם. נסים מדגיש: "לא עלה בדעתנו שינהגו בנו ללא רחמים, בהתקפת דמים ללא כל התראה. וכי מי יעלה בדעתו שבשעה שהאויב בפתחו של עם ישראל תִיפָּתַח מלחמת אחים?" הוא מציין שהוא עבר חוויה קשה ומבישה. שניים מחללי האצ"ל היו שכניו בנחליאל. ועם זאת, ואני מציין זאת במיוחד לאור מה שהוא מתאר, ותארו לכם מה שהוא אומר היום, תארו לכם מה הוא הרגיש אז. עם זאת, הוא אומר, הוא בחר כיתר חבריו להתגייס לצה"ל, ולשרת את המדינה בנאמנות. כי אלה היו עולי 'אלטלנה' ותומכיהם – פטריוטים, אוהבי עמם ומדינתם, לוחמים מסורים. הם לבשו מדים ונטלו חלק במלחמת הקוממיות חרף הפצעים הנוראים, חרף הדם שנשפך.

ובכן, זהו הלקח השלישי של 'אלטלנה': כשאנחנו מאוחדים – אנחנו מנצחים. ויש עוד לקח מרכזי: האמת מנצחת!

בגין כתב: "אף מתחתית הים, עליה מונחת האונייה המופגזת, עוד יעלה גל האמת".                 

ואכן האמת צפה ועולה: הרעיון הלאומי אמת. הציונות הלוחמת אמת. עיקרון 'קיר הברזל' אמת. אהבת ישראל ואחדות העם אמת.

האמת היא גם המצפן שבעזרתו אנו מנווטים את דרכנן בעולם. ישראל היא מדינה שוחרת שלום שמסייעת למדינות רבות אחרות בשורה ארוכה של תחומים. אנחנו ניצבים בחזית המאבק בטרור – גם פה וגם במקומות אחרים – הטרור שמכה באזורנו ובעולם כולו יום יום. הקנאות הרצחנית מייצגת חושך מוסרי ואילו מדינתנו – מפיצה אור של קדמה.

אני מתעקש על כך שהצביעות שמאפיינת מדינות דמוקרטיות, שמממנות ארגונים שמאדירות מרצחים, שהצביעות הזאת תיפסק והמימון הזה ייפסק. אני שמח לומר ששתי מדינות – נורווגיה ודנמרק – כבר נקטו צעדים בכיוון זה לאחר פנייתי. 

כשנפגשתי אתמול בלשכתי עם שגרירת ארצות הברית באו"ם, ניקי היילי, אמרתי לה שלאמת יש עוצמה רבה. ועל דבריה הנחרצים בזכות ישראל באו"ם הוספתי: "ניכרים דברי אמת!". ניסיתי לתרגם את זה לאנגלית, זה קשה, אבל היא הבינה כי ניכרים דברי אמת. 

בכוחה של האמת למוטט את מגדלי השקר, ולהוכיח לעולם שאיננו נבהלים מטיעוני הכזב נגדנו. זכותנו על ארצנו ועל ירושלים בירתנו מוצקה יותר מכל הבל-פה חולף, שמצייר אותנו – למרבה האבסורד – כזרים במולדתנו. עברו הימים בהם נחשבה ישראל כשק חבטות. לַמְגָנִים אותנו –  נשיב מענה הולם. אלה הלקחים שאני חושב שעלינו לציין ביום זה – לא מלחמת אחים, אלא אחדות אחים. אחדות אחים בקיבוץ הברזל בהגנה על המולדת במאבק על האמת. 

מכובדיי וידידיי, במצולות של איבה שקעה 'אלטלנה' – בפסגות התקומה יונצח זכר חלליה.

יהי זכרם נצור בלב האומה לעד.

צילום: עדי ברוך