דברי רה"מ נתניהו בטקס הממלכתי בגוש עציון לציון יובל שנה להתיישבות באיו''ש גולן והבקעה

ידידיי, ביום הזה, במעמד הזה, אני חושב על מגיני כפר עציון שנפלו כאן בתש"ח. אני חושב - מי יסיר עפר מעיניהם? לו רק יכלו לראות אותנו היום, לו רק יכלו לראות מה שעשינו ב-50 השנים האחרונות. ערב הקמת המדינה חרב הקיבוץ שלהם תוך כדי זה שהם מנהלים מלחמה עיקשת, חסרת סיכוי, וכעבור שבעה עשורים היישוב שוב פורח, בלב חבל ארץ שוקק חיים. לכן אתם יכולים להבין, ידידיי, שאני, וכך גם רעייתי שרה, נרגשים מאוד להיות איתכם. אנחנו מודים לכם על קבלת הפנים החמה. תודה רבה לכם.

ושנית, כמוכם, אנחנו מודעים למשמעות ההיסטורית של היותנו כאן, כי תולדות המקום המיוחד הזה הן תמצית קיומו של עמנו: חורבן ואמונה, גלות וגאולה, כיסופים ווּתקומה. כולנו בני כפר עציון.

במלחמת-המגן המופלאה לפני יובל שנים שבנו לגוש, שבנו לירושלים העתיקה, שבנו ליהודה ולשומרון, לבקעת הירדן ולגולן. אני אומר "שבנו", פירוש הדבר חזרנו הביתה לנחלת אבות. פירוש הדבר שחידשנו את הרצף ההיסטורי, זה הרצף ההיסטורי של העם שלנו, פה נצרבה הזהות שלנו, האמונה שלנו, ההיסטוריה שלנו. חידשנו את הרצף ההיסטורי ונבטיח שלעולם לא ינותק עוד.

לפני 50 שנה אני הרגשתי בצורה הכי ישירה את הקשר הזה, דרך הרגליים. הייתי פה עם חבריי, תחילה כחייל ואחר כך עם חייליי כמפקד, באימונים ובניווטים. הנוף היה מדהים, והסתכלנו מסביב, ואפילו תוך כדי זיעה ומאמץ אי אפשר היה שלא להתפעל ממנו, אבל אני התפעלתי ממשהו אחר, מה שקסם לי יותר מכל הייתה העובדה הפשוטה, הבהירה והחדה שאנחנו הולכים בשבילי התנ"ך. כאן, ממש כאן, עברו אבות האומה בדרכם מחברון לירושלים. אמרתי האבות, אנחנו דואגים למשפחות נתיב האבות, כל מה שביכולתנו. קרוב לכאן, בבית לחם, נולד דוד המלך, שם הוא נמשח למלוכה, ולא הרחק מכאן, דוד נלחם בגוליית, החשמונאים לחמו ביוונים, ובר-כוכבא ברומאים.

ובכן מתיישבי גוש עציון בדורות התחייה, דור ראשון, נתק, ואחר כך דור שני, מתיישבי גוש עציון, תקעו יתד מחודשת בנחלת שבט יהודה. הם הפכו הרים קרחים לחלוטין למטעים מלבלבים. אבל לפני שבעה עשורים הם עמדו מעטים מול רבים, מוקפים בטבעת חנק עויינת. גלים-גלים תקפו אותם, גלים-גלים תקפו את השיירות שבאו לעזרתם, ובראשם שיירת הל"ה. ולמרות הכל החלוצים אמיצי-הלב החזיקו מעמד, החזיקו מעמד עד הסוף המר. ואני שואל את עצמי מה נתן להם את הכוח? הם עצמם נתנו את התשובה: נצח ירושלים.

לולא נחישותם האויב היה מרכז את כוחותיו למתקפה כוללת על ירושלים. ואכן הגוש נפל, אבל ירושלים - ירושלים ניצלה. אני מכיר היטב את העדויות מהקרב האחרון בגוש עציון, וכשאתה קורא אותן או שומע אותן, כולן קורעות לב, ואתה רואה שם גבורה עד כלות, חורבן, נפילה בשבי, וגם שכול ויתמות.

19 שנים צרבה הטראומה את נשמת העם, 19 שנים הכאיב הפצע, ואז בכמה ימים הוא נרפא. בעקבות הניצחון המזהיר בששת הימים התאחדנו מחדש עם קודשי עמנו, עם מחוזות לידתנו, ובתוכם גוש עציון.

פגשתי את חנן פורת ז"ל בפעם הראשונה ב-1974, מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים. מה שאני זוכר מחנן יותר מכל דבר אחר זה את העיניים הבורקות שלו, כשהוא היה מדבר על הגוש, כשהוא היה מדבר על 'שבו בנים לגבולם' בכפר עציון. וכשחנן וחבריו באו לראש הממשלה לוי אשכול ז"ל, והם ביקשו ממנו לעלות על הקרקע מחדש, הנה מה שאשכול אמר להם, הוא אמר להם: "נו קינדערלך, אם אתם רוצים לעלות – עלו". יש הרבה סיבות שאני אוהב את אשכול, אבל היחס שלו לחבלי מולדת הוא אחר מהם. והם שמעו – וביצעו.

ובכן ביום הזה, אני מצדיע לך, חנן פורת, ואני מצדיע לממשלות ישראל אחר מלחמת ששת הימים שקיבלו את ההחלטה, ואנחנו ממשיכים אותה.

באמת, מה היה במקום הזה, ומה היה בחבלי ארץ נוספים, כשלא אנחנו שלטנו בהם? צבא זר, פעילות טרור בלתי פוסקת, שדות מוקשים, עמדות נשק מאיימות. אנחנו אלה שהבאנו ברכה למקום הזה ולשאר חלקי מולדתנו: תיירות בגולן, חקלאות בבקעת הירדן, התיישבות מפוארת ביהודה ושומרון - שאנחנו שומרים עליה ומחזקים אותה באחריות, בחוכמה ובהתמדה.

ההתיישבות חשובה לכם, חבריי, ובאותה מידה היא חשובה לי. ולכן אני אומר לפני הכל ובאופן ברור: לא תהיה יותר עקירה של יישובים בארץ-ישראל! זה לא רק שאלה של הקשר למולדת. בוודאי שכן, אבל קודם כל זו לא הדרך לעשות שלום. לא נעקור לא יהודים ולא ערבים.

לא שלום קיבלנו כשעקרנו ישובים, טרור וטילים קיבלנו, ועל כך לא נחזור יותר. זה היה רק ה'פרומו', הקדימון, העקירה הזאת, למה שמתחולל כעת במזרח התיכון. כל שטח שנופל בידי האיסלאם הקיצוני הופך לבסיס של הרס, של אלימות, של מוות. ועל כן לא נפקיר את ביתנו הלאומי לסכנה. במקום זאת נחזק את הבית בתנופה.

כשאני אומר תנופה אני מתכוון לא רק לדברים שעולים מעלה, אלא גם לתנופה, לתנועה. הנה לפני כמה שבועות חנכנו את המחלף הדרומי של כביש בגין בירושלים, אתם כבר יודעים את ההבדל, כביש בגין בירושלים שמתחבר הישר לכביש המנהרות, והדרך מגוש עציון לירושלים מתקצרת משמעותית. הגוש מתחזק וירושלים מתחזקת, והערב אני אומר לכם - הגוש תמיד יהיה חלק ממדינת ישראל.

ובכן, היום אני מבקש להצדיע לכם, אנשי ההתיישבות, על הגשמת החזון הציוני. אתם עושים זאת במסירות אין קץ ובאהבת מולדת אמיתית, וכולנו יחד מצדיעים לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון ששומרים על היישובים, שומרים על כולנו יומם ולילה.

ידידיי הרבים, אני מאחל לכולכם שנה טובה ומבורכת והרבה מאוד הצלחה. "עָלֹה נַעֲלֶה כִּי טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד".

תודה רבה לכם, חיזקו ואימצו והמשיכו לשאת את ברכת הדורות.

תודה רבה לכם, חג שמח ליהודה ושומרון ולגוש עציון.

צילום:עדי ברוך